פסק-דין בתיק ה"פ 18570-08-12

המבקשת הגישה המרצת הפתיחה  שלפניי ולפיה היא זכאית להמשיך ולשלם עבור אספקת המים לנמל אשדוד לפי התעריפים המעוגנים בהסכם משנת 1973 שבין רשות הנמלים (כיום המבקשת באה בנעליה), ולבין חברת מקורות ועיריית אשדוד.

המשיבה, שאליה הועברו זכויותיה וחובותיה של עיריית אשדוד לעניין אספקת המים, לאחר חקיקת חוק תאגידי מים וביוב תשס"א - 2001 (להלן: "החוק"), טוענת כי אין לתאגיד, שהוא המשיבה, כל אפשרות חוקית, כיום, להוסיף ולספק מים לנמל בתעריף כלשהו שאינו זה הנקוב בכללים ובהסדרים הסטטוטוריים הנגזרים מהחוק  ומהמשטר התעריפי שהוסדר שם וכי זכותה, אף חובתה, לראות עצמה כלא כבולה לתנאי ההסכם ההיסטורי. אין צורך לסקור את מלוא הטענות העובדתיות והמשפטיות, המגוונות, לצורך הצגת המסקנה המשפטית שאליה הגעתי.

יוער, כי עניינה של המבקשת במיצוי ההליך ובהצהרה כי ההסכם מ- 1973 מחייב הצדדים, מצוי בכך שקיים פער משמעותי מאוד בין התעריף לאספקת מים שהמשיבה  החלה לחייב בו  לאחרונה את הנמל, לבין התעריף ההסכמי, ונמצא, כפי שהמשיבה מראה, שלמעשה צרכני המים באשדוד נמצאים מסבסדים, באמצעות המשיבה, את צריכת המים של הנמל, לו תאושר עמדת המבקשת ושיטתה.

לאחר החלפת כתבי הטענות הראשוניים, הוסכם, בדיון מ- 10.10.12, על ויתור חקירת מצהירים והצגת ראיות, ועל קבלת פס"ד של ביהמ"ש על פי החומר הכתוב לאחר השלמת טיעון שתוגש על ידי הצדדים.

במסגרת הטיעונים המשלימים, הוצפה, לראשונה, סוגייה שבעטיה העלה ביהמ"ש, ביוזמתו, את השאלה שמא התביעה, כפי מתכונתה היום היא בגדר "עתירה מוקדמת", וכי טרם בשלו, כלל התנאים, להגשת הליך מעין זה, ואפשר שמקומו, בסופו של יום, יהיה בפני ערכאה שיפוטית אחרת ובהליך שונה לחלוטין, ככל שדברים אמורים בהכרעה בשאלה מהו תעריף המים הישים והנכון לחייב בו את נמל אשדוד.

דברים אמורים בכך שהסתבר, ועל כך אין מחלוקת, שהסכם המחאת הזכויות והחובות של הרשות המקומית - עיריית אשדוד - לעניין אספקת המים, לא הובא לאישור הממונה, כהגדרתו בסעיף 1 של החוק, ועל פי המתחייב מסעיפים  10 - 11 שבו, וממילא הממונה לא נתן דעתו על אישור או הימנעות מכך של העברת הזכויות והחובות מכח הסכם 1973 לתאגיד המים "יובלים", המשיבה.

על פי סעיף 10 "רשות מקומית שהקימה חברה לבדה או יחד עם רשויות אחרות, תעביר לחברה את זכויותיה וסמכויותיה לפי הסכמים, התקשרויות ועסקאות (בסעיף זה- הסכמים) בכל הנוגע להפעלת מערכות המים והביוב ו למתן שירותי המים והביוב ערב יום תחילת פעילות החברה; מיום תחילת פעילות החברה, יהיו הזכויות והסמכויות כאמור נתונות לחברה, והחובות וההתחייבויות המוטלות על הרשות המקומית לפי ההסכמים יהיו מוטלות על החברה, והיא תבוא במקום הרשות המקומית לכל דבר, על אף האמור בכל חוזה ובדיני המחאת החיובים". (הדגש אינו במקור)

על פי סעיף 11 ב' לחוק " הנכסים, הזכויות והחובות אשר יועברו כאמור בסעיפים 9 ו-10 ותנאי העברתם יקבעו בהסכם בין הרשות המקומית לבין החברה, ובכפוף לכללים שייקבעו לפי סעיף קטן (א); הסכם  כאמור טעון אישור הממונה והוא יאשרו אם נוכח כי ההסכם תואם את הכללים ואת הוראות החוק זה ומטרותיו (הדגש אינו במקור).

יוצא, לכאורה, שההסכם המקורי שאת אכיפתו דורש הנמל צריך היה לעבור הליך מנהלי של בחינה ואישור, או הימנעות מאישור, אצל הממונה, במסגרת בחינתו את מכלול הזכויות והחובות המועברות מהרשות המקומית אל תאגיד המים.

אין חולק שתהליך כזה לא התקיים, הממונה לא נזקק כלל לסוגיה, ממילא לא נפסל או אושר הסכם התעריפים ההיסטורי. כאשר הדבר התבהר, סברה המבקשת, תחילה,  שראוי להתיר  תיקון המרצת הפתיחה והוספת עיריית אשדוד כמשיבה נוספת. עמדתה העדכנית, לאחר החלטות המשך שניתנו על ידי, תפורט מיד.

המשיבה טוענת כי לא יעלה על הדעת ליתן להוראות החוק הרלוונטיות פרשנות שלפיה מוסמך הממונה לאשר תעריפי מים החורגים מהכללים הסטטוטוריים, שבלתם אין, ושהחוק קובע  לגביהם (למשל סעיף 102 (ז)), כי אין לגבות שום תעריף אחר מלבדם. אולם - זהו טיעון מעגלי. כאשר על פי לשון סעיפים 10-11, כפשוטו, מדובר בהסכם שחייב להיות מובא בפני הממונה, וטרם שהדבר נעשה, אין לדעת מה יחליט הממונה בדבר עצם סמכותו ונכונותו להיזקק להסדר הספציפי, במישור התעריפים, ומה היתה החלטתו ההיפותטית לו השאלות הרלוונטיות היו מוצגות בפניו, ואף לא תיתכן מחלוקת שעל החלטה כזו, ולו בעניין הסמכות בלבד, קיימות דרכי השגה ותקיפה אפשריות למי שסבור שההחלטה שגויה.

בהתייחסות משלימה מטעם המבקשת עצמה, שבאה לאחר ההחלטות שניתנו על ידי, בעקבות הצפת סוגיית העדר אישור הממונה, היא אינה מתנגדת לקביעה אפשרית של ביהמ"ש שמדובר ב"עתירה מוקדמת". הנמל סבור כי אין מניעה להעברת ההסכם לאישור הממונה גם כיום, ככל שהדבר לא נעשה על ידי העיריה בזמן אמת, כאשר הזכויות והחובות לעניין המים הועברו ל"יובלים", ובדרך זו יאופשר לנמל "לפעול מול האינסטנציה המנהלית כפי שהיה ראוי כי יעשה בשעתו. בדרך זו יתאפשר לנמל לממש את זכויותיו הבסיסיות לשימוע ולטיעון ואף להשיג על החלטתו של הממונה במקרה בו האחרון יסרב לאשר את ההסכם בערכאות המוסמכות".

עמדה זו נכונה, לטעמי, מהפן המשפטי,  ומשקפת את מצב הדברים דהיום. משום מה, המבקשת לא היתה ערה, חרף הסעיפים הרלוונטיים בחוק, להיתכנות מסלול פעולה לשם מיצוי זכויותיה, טרם הגשת ההמ"פ, והיא פנתה לבקש סעד הצהרתי בטרם מוצה ההליך המנהלי, נכון יותר אף בטרם נעשתה פניה כלשהי, לא כל שכן, מיצוי הליכים, במישור זה. המשיבה, מצידה, אומנם סבורה כי העיסוק בהליך המנהלי הזה מיותר, בהקשר הסכסוך העכשווי, בלית סמכות לממונה להיזקק בכלל לאישור התעריף החורג מהכללים המחייבים על פי החוק. כאמור - גם טענה מקדמית זו יש להעלות וללבן בפני הגורם המנהלי, בוודאי כל עוד הצד האחר לסכסוך אינו מסכים עם גישה משפטית - פרשנית זו. 

אין לדעת מה יוחלט, בשאלה המקדמית, או לגוף הדברים, בהמשך, ואיני מביע כל דיעה בכך.  הקביעה היחידה שראויה להיעשות כעת, היא בכך שהליך המרצת הפתיחה למתן סעד הצהרתי, שתכליתו לאכוף הסכם התעריפים מ- 1973, אינו ההליך המתאים והנכון, לעת הזו, כאשר ההסכם דנן לא הועבר לאינסטנציה המנהלית, שחוק תאגידי מים וביוב הקים לצורך בחינת הסכמים,  שכמוגדר עוסקים, בין היתר, ב" מתן שירותי המים והביוב". הגדרתו הכללית והרחבה של החוק, בוודאי סובלת פרשנות ראשונית ולכאורית שלפיה משתרעת סמכות הממונה גם על ההסכם נשוא הדיון. ההתנגשות האפשרית והיחס בין סמכות הממונה לבין הוראות החוק שעניינן "ייחוד התעריף" וקביעת התעריפים שבכללים כמחייבים ובלתי ניתנים להתנאה ולהסכמה אחרת, אף היא חייבת להיבחן קודם בהליך המנהלי, ולאחר מכן, לפי הצורך, אולי, בהליך משפטי מתאים ועשוי להשגה על אשר יוחלט, ככל שמי מהצדדים לא יהא שבע רצון מתוצאתו.

מנימוק זה ומשהמבקשת עצמה אינה מתנגדת לכך - החלטתי להורות על מחיקת התובענה שלפני, בלא קביעת ממצאים או מסקנות לגוף הפלוגתאות.

כל סעד ביניים או מניעה מהמשך נקיטת הליכי גביה העומד כנגד המשיבה במסגרת ההליך הנוכחי, יפקע ויחדל להתקיים, ככל שהוא בתוקף לעת הזו, בתום 10 ימים ממתן  פסק דין זה.

בנסיבות העניין ומשסיום ההליך בדרך זו לא בא כתוצאה מקבלת בקשה מפורשת של מי מהצדדים, ואף לא כהכרעה לגופן של הטענות בתיק, ישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשגר פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: